מוש בן ארי · 2005 · pop, lang he · Am
עם הבוקר מתעורר
مع الصباح أستيقظ
אל הדרך מתמכר
أدمن على الطريق
נוסע נוסע
أسافر أسافر
מסביב הרבה ירוק
حولي الكثير من الأخضر
זה נוגע כך בצחוק
هذا يلامسني هكذا بضحكة
זה רגע מתוק זה
هذه لحظة حلوة، هذه
איך לזוז בין השבילים
كيف أتحرك بين المسارات
שרקמו בי השנים
التي حاكتها فيّ السنون
ברדיו שוקע
في الراديو يغرب
להמתיק שוב בשתיקה
لأحلّي مرة أخرى بالصمت
שוב בדרך הפריחה
مرة أخرى في طريق الإزهار
ושוב זה נוגע
ومرة أخرى هذا يلامسني
ובלילות עיניים דומעות
وفي الليالي عيون تدمع
שפתיים לוחשות
شفتان تهمسان
אלייך אלייך
إليك إليك
ובימים פנים אל מול פנים
وفي الأيام وجه في وجه
אני באמצע החיים
أنا في منتصف الحياة
ועוד בלעדייך
وما زلت بدونك
והכביש אינו נגמר
والطريق لا ينتهي
זו הדרך למחר
هذا هو طريق الغد
באופק נוגע
في الأفق يلامس
לו היית את פה איתי
لو كنتِ هنا معي
לחזק את חולשתי
لتقوّي ضعفي
הייתי רוגע
لكنت هادئاً
ובלילות עיניים דומעות
وفي الليالي عيون تدمع
שפתיים לוחשות
شفتان تهمسان
אלייך אלייך
إليك إليك
ובימים פנים אל מול פנים
وفي الأيام وجه في وجه
אני באמצע החיים
أنا في منتصف الحياة
ועוד בלעדייך
وما زلت بدونك
ובלילות עיניים דומעות
وفي الليالي عيون تدمع
שפתיים לוחשות
شفتان تهمسان
אלייך אלייך
إليك إليك
ובימים פנים אל מול פנים
وفي الأيام وجه في وجه
אני באמצע החיים
أنا في منتصف الحياة
ועוד בלעדייך
وما زلت بدونك