לנגן מדף אקורדים
רוב דפי האקורדים נכתבו בידי גיטריסטים. מה מהם שלך, מה לא, ואיך בונים שיר שלם בחמישה שלבים.
כל מה שלמדת עד עכשיו מתחבר כאן. אתה פותח שיר באתר, רואה שורה של אקורדים מעל המילים, ומנגן אותו. זה הכול, וזה גם השיעור שסוגר את הקורס.
יש רק בעיה קטנה אחת שכדאי לומר מראש: רוב דפי האקורדים בעולם נכתבו על ידי גיטריסטים. חלק ממה שכתוב שם לא נוגע אליך בכלל, וחלק אחר דורש תרגום קטן. השיעור הזה הוא בעיקר על ההבדל.
דף אקורדים טיפוסי מכיל ארבעה סוגי מידע. שניים מהם שלך, ושניים לא.
שמות האקורדים מעל המילים — שלך לגמרי. זה הלב של הדף: מה לנגן ומתי. המיקום של השם מעל המילה אומר שהאקורד מתחלף בדיוק שם.
הסולם והקאפו — חצי שלך. הסולם רלוונטי מאוד. קאפו הוא התקן שגיטריסטים מהדקים על הצוואר כדי להעביר את השיר לסולם אחר — לך אין דבר כזה, ואתה פשוט מנגן בסולם שנוח לך.
דיאגרמות אצבעות — לא שלך. ריבועים עם נקודות הם צוואר גיטרה. התעלם.
מספרי סריגים בטאב — לא שלך. שורות המספרים בתחתית הדף מתארות מיתרים.
מה שכן שווה לקרוא בדף ורוב האנשים מדלגים עליו: הקצב. אם כתוב שם משקל, טמפו, או תבנית פריטה — כל אלה נכונים לך בדיוק כמו לגיטריסט. פריטה בגיטרה ותבנית ליווי בפסנתר הן אותה החלטה מוזיקלית בשני כלים.
הנה השיטה, וכדאי לעבוד לפיה בפעמים הראשונות במקום לנסות הכול בבת אחת.
קרא את השורה לפני שאתה נוגע בכלי. אילו אקורדים מופיעים בה? כמה פעמים כל אחד? יש בה משהו שאתה לא מכיר?
נגן רק את יד שמאל. שורש בודד לכל אקורד, במקום שבו הוא מתחלף. שורה שלמה. זה נשמע דל וזה בדיוק הצעד הראשון.
הוסף את יד ימין באקורדים גוש. עדיין בלי תבנית, בלי קצב מתוחכם. אקורד לכל שינוי.
עכשיו בחר תבנית ליווי מארבע התבניות של שיעור יד שמאל, והחל אותה על השורה כולה.
ורק בסוף — שיר או זמזם מעל. אם אתה מנסה לשיר ולנגן מההתחלה, שני הדברים ייצאו בינוניים.
נגן יחד — לפתוח את השיר, להאט אותו, ולנגן מעליו
הכלי הזה שווה במיוחד כאן: אפשר להאט את השיר המקורי בלי לשנות את הגובה שלו, וללוות אותו עד שהמעברים נכנסים ליד.
בדף אקורדים תפגוש לפעמים C/G או Am/C. הקו הנטוי אומר דבר אחד: מה הצליל התחתון.
לפניו האקורד; אחריו הצליל שיד שמאל מנגנת בתחתית.
וכאן ההבדל המשמעותי מגיטרה: גיטריסטים מתעלמים מזה כמעט תמיד. אצלם היפוך דורש צורת יד חדשה, ולכן הם מנגנים את האקורד הרגיל וממשיכים. אצלך זה עולה שום דבר — פשוט תשים את הצליל שאחרי הקו ביד שמאל.
התוצאה היא שדווקא בפסנתר, אקורד עם קו נטוי נשמע כמו שהמלחין התכוון, ובגיטרה לא. את המנגנון המלא מפרק שיעור ההיפוכים.
הדף לא יסתפק בשישה אקורדים. הנה איך לשרוד את השאר בלי לעצור.
אקורד עם שבע, כמו G7. הוסף צליל אחד לטריאדה. אם זה מסבך אותך כרגע — נגן סול רגיל. זה יישמע מעט פחות עשיר וזה יישמע נכון.
אקורד מושהה, כמו Dsus4. האמצעי הוחלף בשכן. גם כאן: נגן את הרגיל, זה יעבוד.
אקורד עם מספרים גדולים, כמו Cmaj9. זו הרחבה. נגן את דו.
הכלל שמציל שירים: בספק, נגן את הטריאדה הבסיסית שבשם. C משהו הוא דו; Am משהו הוא לה מינור. לנגן שיר שלם עם אקורדים מפושטים עדיף בהרבה על להיתקע בתיבה השלישית.
וכשתרצה לראות בדיוק איך אקורד לא מוכר יושב על הקלידים, יש לזה כלי:
מילון האקורדים — כל אקורד על הקלידים, כולל אלה שלא למדנו
בדף אקורדים המיקום של השם מעל המילה אומר מתי להחליף. זה מדויק פחות ממה שנדמה, ולכן שווה לדעת שלושה כללים שמכסים כמעט הכול.
רוב האקורדים מתחלפים בתחילת תיבה. אם אתה בספק, זו הניחוש הנכון.
אקורד שמופיע פעמיים ברצף מחזיק שתי תיבות. לא אומר שיש שם משהו מיוחד — פשוט לא היה מה לכתוב באמצע.
ושני אקורדים על אותה שורת מילים מתחלקים ביניהם. בדרך כלל חצי תיבה כל אחד. אם השורה נשמעת דחוסה, נסה לתת לראשון יותר מקום.
והכלל שמנצח את כל השלושה: תשמע את השיר. האוזן שלך יודעת מתי ההרמוניה מתחלפת הרבה יותר טוב מכל דף, וברגע שאתה מנגן מעל ההקלטה, המקומות שבהם התחלפת מוקדם או מאוחר צורמים מיד. זו הסיבה שהכלי למטה שווה יותר מכל הסבר.
לפעמים השיר כתוב בסולם עם ארבעה דיאזים, או פשוט גבוה מדי לשיר בו. לגיטריסט יש קאפו; לך יש משהו טוב יותר.
אם למדת לחשוב בדרגות משיעור מהלכי הפופ, ההעברה היא עבודה של דקה: זהה את הדרגות בסולם המקורי, וכתוב את אותן דרגות בסולם החדש. אחת-חמש-שש-ארבע נשאר אחת-חמש-שש-ארבע.
ואם עוד לא — הכלל המהיר הוא להזיז כל אקורד באותו מספר קלידים לאותו כיוון. שיר בסולם רה שקשה לך יעבור לדו אם תוריד כל אקורד שני קלידים.
היתרון האמיתי הוא שבפסנתר אין שום דבר שמונע ממך זאת. אין צורות שצריך ללמוד מחדש, ואין התקן שצריך לקנות.
שיר אחד בשבוע. לא יותר.
בחר שיר שאתה אוהב ומכיר היטב — שני התנאים חשובים. שיר מוכר אומר שהאוזן שלך תדע מיד כשמשהו לא נכון, וזה משוב שאף מורה לא נותן במהירות כזאת.
ביום הראשון נגן רק את יד שמאל. בשני הוסף אקורדים גוש. בשלישי בחר תבנית. ברביעי הוסף את הדוושה משיעור הדוושה. ובחמישי — שיר מעליו.
בסוף השבוע יש לך שיר שלם. חמישים ושניים שירים בשנה זה רפרטואר אמיתי, וזה הרבה יותר ממה שרוב האנשים מגיעים אליו בשנתיים של תרגילים.
| מה קורה | הסיבה הסבירה | התיקון |
|---|---|---|
| מנסה לקרוא את מספרי הסריגים | חלק מהדף אינו שלך | התעלם מהם ומהדיאגרמות |
| נתקע על אקורד לא מוכר | מנסה לנגן אותו במלואו | נגן את הטריאדה הבסיסית שבשם |
| האקורד מתחלף באיחור | לא זיהה מראש איפה הוא מעל המילה | קרא את השורה לפני שנוגעים בכלי |
| לא מצליח לשיר ולנגן יחד | ניסה את שניהם מההתחלה | הנגינה חייבת להיות אוטומטית קודם |
| השיר גבוה מדי לשיר בו | חושב שהסולם קבוע | הזז את כל האקורדים; אתה לא צריך קאפו |
| מנגן את השיר ולא נשמע כמוהו | אין תבנית ליווי ואין דוושה | הוסף אותן; הן חצי מהצליל |
| בוחר כל שבוע שיר חדש ולא מסיים | חמישה שירים במקביל, אף אחד לא גמור | שיר אחד בשבוע, חמישה שלבים |
| מנגן רק את מה שכתוב בדף | הדף הוא שלד, לא הקלטה | הקשב למקור; הוא מחזיק את השאר |
וכדאי לומר את זה במפורש: דף אקורדים אינו תווים. הוא לא מנסה למסור לך את השיר במלואו אלא רק את השלד ההרמוני שלו, ומצפה שאתה תמלא את השאר. זו בדיוק הסיבה ששני אנשים שמנגנים מאותו דף נשמעים אחרת — ולמה מה שלמדת בשלושת הקורסים הקודמים הוא מה שהופך את הדף הזה למוזיקה.
וזה סוף המסלול. יש לך כלי, יד שיודעת לעמוד, אקורדים והיפוכים, יד שמאל שמלווה, דף שאתה יודע לקרוא, סולם שרץ, רגל שיודעת מתי לעזוב, ושתי ידיים שעובדות יחד. מכאן זה כבר לא לימוד — זה פשוט לנגן, ולבחור את השיר הבא.