תנוחת היד ומספרי האצבעות
המספרים שכל שיטת לימוד בעולם משתמשת בהם, וצורת היד שקובעת אם הנגינה תישמע נעימה או מתוחה.
כל שיטת לימוד לפסנתר בעולם, בכל שפה, משתמשת באותם חמישה מספרים. הם יופיעו מעל התווים, בדפי אקורדים, ובכל שיעור מכאן והלאה. ללמוד אותם לוקח דקה, ולא ללמוד אותם עולה בשבועות של בלבול.
ואחרי המספרים נדבר על משהו שנשמע פחות חשוב וקובע הרבה יותר: הצורה שבה היד עומדת. אותה מנגינה בדיוק, עם יד רפויה ומעוגלת או עם יד מתוחה ושטוחה, היא שני צלילים שונים ושתי חוויות שונות של הכלי.
האגודל הוא אחת. המורה היא שתיים, האמצעית שלוש, הקמיצה ארבע, והזרת חמש.
וזה נכון בשתי הידיים. אין יד ראשית ויד משנית, אין יד לוחצת ויד פורטת. שתיהן מנגנות צלילים, ובשתיהן האגודל הוא אחת.
המשמעות המעשית היא שהמספרים מסודרים במראה. כשהידיים מונחות על הכלי, האגודלים של שתי הידיים נמצאים באמצע וקרובים זה לזה, והזרתות בקצוות. אצבע שלוש של יד ימין נעה ימינה כשהמספר עולה; אצבע שלוש של יד שמאל נעה שמאלה כשהמספר עולה. אותו מספר, כיוונים הפוכים.
אם אתה מגיע מגיטרה, עצור כאן רגע. בגיטרה האגודל אינו מקבל מספר כלל, והמספור מתחיל מהמורה. אצבע שתיים בגיטרה היא האמצעית; אצבע שתיים בפסנתר היא המורה. זו נקודת הבלבול הראשונה של כל מי שעובר בין הכלים, והיא מייצרת שבוע שלם של אצבועים שגויים אצל אנשים שכבר יודעים לנגן. שתי דקות של תשומת לב עכשיו חוסכות את השבוע הזה.
תרגיל של חצי דקה: הנח את שתי הידיים על השולחן, ואמור בקול "אחת" תוך הקשה בשני האגודלים יחד, "שתיים" בשתי המורות, וכן הלאה עד חמש. עשה זאת שלוש פעמים. זהו, המספרים אצלך.
הנה הדימוי שעובד הכי טוב, ואין צורך ביותר ממנו: תאר לעצמך שאתה מחזיק תפוז קטן.
היד רפויה, האצבעות מעוגלות באופן טבעי, ובין כף היד לקלידים יש חלל. הנח את היד הזאת בדיוק כמו שהיא על הקלידים, בלי לשנות דבר. זו התנוחה.
ארבעה דברים שנובעים ממנה, וכל אחד מהם הוא בעיה שלמה כשהוא חסר:
נוגעים בקצה האצבע, לא בכרית השטוחה. האצבע יורדת כמעט אנכית על הקליד. אצבע שוכבת מאבדת שליטה על עוצמת הצליל, ובנוסף היא רחבה מדי ותפגע בשכן ברגע שהקלידים השחורים ייכנסו לתמונה.
הפרק הראשון אינו קורס פנימה. הסתכל על המפרק שהכי קרוב לציפורן בזמן שאתה לוחץ. אם הוא נשבר פנימה ונעשה קעור, האצבע איבדה את המבנה שלה והכוח בורח לצדדים. זו התקלה השכיחה ביותר, והיא כמעט תמיד נעלמת ברגע שמפסיקים ללחוץ חזק מדי.
פרק כף היד ישר וגמיש. לא שמוט למטה, לא מורם למעלה. קו ישר בערך מהמרפק ועד לפרקי האצבעות.
האגודל נוגע בקליד בצד שלו, לא בקצה. הוא בנוי אחרת מכל שאר האצבעות והוא הכבד ביותר, ולכן הוא נוטה להשמיע צליל חזק מהאחרים בלי שהתכוונת. שים לב אליו.
זה הרעיון שמפריד בין מי שנשמע מתוח לבין מי שנשמע נעים, והוא פשוט: הצליל מגיע מכובד הזרוע, לא מכוח האצבע.
נסה: הרם את היד כעשרה סנטימטרים מעל הקלידים, ותן לה ליפול על קליד אחד בלי לדחוף אותה בכלל. שמעת צליל מלא, וכף היד שלך רפויה לגמרי. עכשיו נסה את הצליל בעוצמה דומה תוך שהיד מונחת על הכלי ואתה דוחף באצבע. שים לב כמה מתח נדרש בשביל אותה תוצאה.
הזרוע היא המשקולת; האצבע רק מכוונת אותה לקליד הנכון. כל השאר, מהדינמיקה ועד למהירות, בנוי על ההבנה הזאת.
ומכאן גם הכלל: בין הצלילים היד מרחפת, ולא נשענת. להניח את משקל הזרוע על הקלידים בזמן שאינך מנגן זה כמו לעמוד כל היום על קצות האצבעות. זה מתיש, וזה בדיוק מה שמייצר את הכאב בפרק כף היד אצל מתחילים.
מטרונום ב-60 — צליל אחד לכל פעימה, ולבדוק את היד בין הפעימות
עכשיו נחבר את המספרים לכלי.
הנח את אצבע אחת של יד ימין על דו המרכזי. שתיים על רה שלידו, שלוש על מי, ארבע על פה, וחמש על סול. חמש אצבעות על חמישה קלידים לבנים רצופים, אצבע לכל קליד, בלי חפיפה ובלי מתיחה.
זו תנוחת חמש אצבעות, וזה הבית שממנו יוצא כל השיעור הבא. היופי שבה הוא שהיד לא זזה בכלל: כל אצבע כבר יושבת על הצליל שלה, וכל מה שנשאר הוא להוריד את הנכונה בזמן הנכון.
נגן עכשיו אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, ובחזרה חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת. לאט. הקשב לשני דברים בלבד: שכל צליל נשמע, ושאף אצבע אחרת אינה מתרוממת באוויר בזמן שאחת מנגנת. אצבעות שמתעופפות למעלה הן סימן שהיד עובדת קשה מדי.
עשה את אותו הדבר עם יד שמאל, כשאצבע אחת על דו המרכזי ושאר האצבעות שמאלה ממנו — חמש על פה שמתחת. אותו מספור בדיוק, כיוון הפוך.
זו השאלה שמטרידה כל מי שלומד לבד, והתשובה היא לא "לפי התחושה" — התחושה משקרת בשבועות הראשונים, כי כל דבר חדש מרגיש לא נוח. הנה ארבע בדיקות אובייקטיביות שלוקחות יחד חצי דקה.
בדיקת המטבע. הנח מטבע על גב כף היד בזמן שאתה מנגן חמישה צלילים ברצף. אם הוא מחליק, כף היד מתנדנדת יותר מדי — התנועה צריכה להיות באצבעות, לא בכל היד.
בדיקת הצל. הדלק אור מלמעלה והסתכל על הצל של היד. אמור להיות חלל ברור בין כף היד לקלידים. אם אין צל, היד שטוחה.
בדיקת הכתף. עצור באמצע נגינה והורד את הכתפיים במודע. אם הן ירדו הרבה, הן היו למעלה — וזה סימן שאתה מפעיל כוח במקום להפיל משקל.
בדיקת הצליל. נגן את אותו צליל עשר פעמים ברצף בקצב אחיד ונסה להשמיע אותו בדיוק באותה עוצמה בכל פעם. זו הבדיקה הקשה מכולן, והיא מודדת בדיוק את מה שכל השאר משרתים: שליטה.
וכלל אצבע כללי: אם משהו כואב, זה לא "עוד לא התרגלת". כאב הוא מידע, ובפסנתר הוא כמעט תמיד אומר שיש כוח במקום שבו אמור להיות משקל.
באינטרנט רצות כמה המלצות שנשמעות רציניות ועושות נזק אמיתי למתחילים.
"תרים את האצבעות גבוה כדי לחזק אותן." לא. הרמה גבוהה מייצרת מתח בגב כף היד ומאטה אותך, והיא לא מחזקת דבר. האצבע נשארת קרובה לקליד.
"תמתח את היד כדי להגיע לאוקטבה." מתיחה פסיבית של האצבעות היא הדרך המהירה ביותר לפציעה, וזה תועד יפה מאוד — פסנתרן מפורסם בשם שומאן הרס לעצמו יד בדיוק בניסיון כזה. טווח היד גדל מעצמו עם הזמן, או שלא, ואז מנגנים אחרת.
"תנגן שעה ברצף כדי להתקדם." אחרי כעשרים דקות רצופות איכות התנועה יורדת, ומה שאתה מתרגל מהנקודה הזאת הוא תנועה גרועה. עדיף שלוש פגישות של עשר דקות.
הקמיצה חלשה ועצלה, והיא כמעט אף פעם לא יורדת בכוח שאתה מתכוון אליו. זה נכון, זה קורה לכולם, וזה לא בעיה שצריך לפתור השבוע.
הסיבה אינה חוסר אימון אלא אנטומיה: הגידים של האצבע הרביעית חולקים שריר עם השלישית והחמישית, ולכן היא מוגבלת מלכתחילה. פסנתרנים מקצועיים חיים עם זה כל חייהם ופשוט לומדים לפצות.
מה שכן עוזר: לנגן לאט מספיק כדי שהצליל יצא שווה. מה שלא עוזר, ואף מזיק, הוא תרגילי מתיחה שמנסים "לחזק" אותה בכוח. פציעות של פסנתרנים מתחילים מגיעות כמעט תמיד מהניסיון הזה, ואף פעם לא מנגינה איטית.
| מה קורה | הסיבה הסבירה | התיקון |
|---|---|---|
| האצבע נשברת פנימה בלחיצה | לוחץ חזק מדי, ומהאצבע | הפל את כובד הזרוע במקום לדחוף |
| האגודל צועק חזק מכולם | הוא הכבד, והוא נוגע בקצה | גע בצד האגודל, וכוון אליו במיוחד |
| הקמיצה כמעט לא נשמעת | אנטומיה, לא חולשה | האט עד שכל הצלילים שווים |
| אצבעות מתעופפות באוויר | היד עובדת קשה מדי | אצבע שאינה מנגנת נשארת נוגעת בקליד |
| כאב בפרק כף היד | היד נשענת בין הצלילים | היד מרחפת; מנוחה היא באוויר |
| מתבלבל בין מספרי גיטרה לפסנתר | בגיטרה האגודל אינו ממוספר | חזור לתרגיל השולחן, שלוש פעמים |
יש לך מספרים, יש לך צורת יד, ויש לך חמישה קלידים מתחת לחמש אצבעות. עכשיו אפשר לנגן מנגינה אמיתית, וזה בדיוק השיעור הבא.