טכניקות מתקדמות ליד ימין
השקט שבין הצלילים הוא חצי מהקצב. שתי טכניקות השתקה, איפה כל אחת יושבת, ואיך הן הופכות ליווי לתופים.
סוד קטן של מוזיקאים: השקט שבין הצלילים חשוב בדיוק כמו הצלילים. גיטרה שמצלצלת כל הזמן נשמעת כמו רעש רקע; גיטרה שיודעת להשתתק ברגע הנכון נשמעת כמו להקה.
בשיעור הזה נלמד שתי דרכים להשתיק — והן שתי טכניקות שונות, שלרוב מבלבלים ביניהן.
הצ'אק הוא מכת כלי הקשה. המיתרים מושתקים לגמרי, אין בו גובה צליל, והוא נשמע כמו "צ'ק" קצר ויבש. הוא בא במקום אקורד, ותפקידו לחקות תוף.
פאלם מיוט הוא השתקה חלקית. המיתרים ממשיכים לצלצל ואפשר עדיין לשמוע איזה אקורד זה, אבל הצליל קצר, עבה ומרוסן. הוא לא בא במקום אקורד — הוא גרסה אחרת של אותו אקורד.
ההבדל הכי פשוט לזכור: אחרי צ'אק אתה לא יודע איזה אקורד ניגנו. אחרי פאלם מיוט אתה כן.
שתיהן דורשות שהיד הפורטת כבר תעבוד בלי מחשבה, אז אם תנועת הפריטה הבסיסית עדיין תובעת ריכוז — עדיף לחזק אותה קודם. השתקה מוסיפה משימה שלישית ליד שכבר מנהלת שתיים.
יש שתי דרכים לעשות אותו, ולמתחילים אחת מהן קלה בהרבה.
הדרך הקלה — יד שמאל. במקום להרים את האצבעות מהאקורד, פשוט שחרר את הלחץ בלי להוריד אותן מהמיתרים. האצבעות עדיין נוגעות, אבל כבר לא לוחצות עד הסריג. עכשיו פרוט רגיל: תקבל "צ'ק" אטום. שחרר, פרוט, לחץ שוב. זהו.
הדרך השנייה — יד ימין. הנח את צד כף היד, זה של הזרת, על המיתרים בדיוק ברגע שאתה פורט. גם זה נותן צ'אק, והוא חד יותר. הוא גם דורש תיאום מדויק יותר, ולכן לא נתחיל ממנו.
שים לב: בשתי הדרכים, מה שאסור הוא להרים את האצבעות מהמיתרים. אצבע שעפה באוויר משאירה מיתר פתוח שמצלצל, וזה בדיוק ההפך ממה שרצינו.
אל תתבאס אם בהתחלה זה מרגיש כמו לטפוח על הראש ולשפשף את הבטן בו זמנית. זה עובר תוך יומיים.
הנח את צד כף יד ימין על המיתרים ממש ליד הגשר, ופרוט. עכשיו הזז את היד מילימטרים ספורים לכיוון הצוואר ופרוט שוב, ושוב, ושוב.
תשמע את הצליל משתנה ברצף: ליד הגשר הוא כמעט רגיל עם קצת עובי, וככל שאתה מתרחק הוא נחנק יותר עד שהוא הופך לצ'אק. אין כאן מתג, יש כאן ידית — וכל התחכום בטכניקה הזאת הוא לדעת איפה על הרצף הזה אתה רוצה לשבת.
זה הצליל של כמעט כל ריף רוק שאתה מכיר, והוא נשמע הכי טוב על אקורדי כוח. אליהם נגיע בשיעור פאוור קורדס, ואפשר לתרגל את שניהם יחד כשתגיע לשם.
הערה קטנה שחוסכת תסכול: פאלם מיוט עובד הרבה יותר טוב על המיתרים העבים. על שלושת הדקים הוא נוטה לחנוק את הצליל לגמרי במקום לעבות אותו, אז אם אתה מנסה אותו על אקורד פתוח מלא והתוצאה נשמעת מתה — זה לא אתה, זו הטכניקה שנמצאת במקום הלא נכון.
מה שמעניין בהשתקה הוא שהיא כמעט מגדירה סגנונות שלמים, ולא בגלל שהצליל שונה אלא בגלל מתי משתמשים בה:
אין כאן מה לשנן. הפואנטה היא שברגע שיש לך שליטה על השקט, השגת גישה לשלושה סגנונות שנשמעים שונה לגמרי אחד מהשני — עם אותם אקורדים בדיוק.
עכשיו השאלה החשובה — לא איך, אלא מתי.
ברוב המוזיקה הפופולרית, התוף הגדול נמצא בפעימות אחת ושלוש, והתוף החד נמצא בפעימות שתיים וארבע. הפעימות האלה נקראות הפעימה האחורית, והן מה שגורם לאנשים למחוא כפיים במקום הנכון בהופעה.
אז נשים את הצ'אק בדיוק שם:
| ספירה | אחת | שתיים | שלוש | ארבע |
|---|---|---|---|---|
| מה עושים | אקורד | צ'אק | אקורד | צ'אק |
זה נשמע כמו גיטרה עם תוף בפנים, וזה עובד מהפעם הראשונה.
מטרונום ב-75 — אקורד על אחת ושלוש, צ'אק על שתיים וארבע
כשזה יושב, החזר את השמיניות מהשיעור הקודם ושים את הצ'אק רק על הפעימות עצמן, כך שה"ו" נשארים פריטות רגילות. פתאום יש לך ליווי מלא.
תיבה של מי מינור, תיבה של לה מינור, עם צ'אק על שתיים וארבע בשתיהן. שלוש דקות. אם המעבר בין האקורדים מפיל את הצ'אק — זה נורמלי, וזה גם בדיוק התרגיל.
טיפ שעוזר: הצ'אק של פעימה ארבע הוא המקום המושלם להחליף אקורד. ממילא האצבעות רפויות שם, אז הן כבר חצי בדרך. במקום להילחם בזה, נצל את זה.
אם הכול מתערבב, הבעיה כמעט תמיד היא שאתה מבקש מהמוח לנהל שלוש משימות בבת אחת. אז נפרק אותן, וכל שלב מקבל דקה:
אם שלב נופל, חזור לקודם. זה לא נסיגה — זה בדיוק איך שהדבר הזה נבנה.
חשוב לומר גם את זה, כי קל להתאהב בטכניקה חדשה ולהשתמש בה בכל מקום.
השתקה עובדת כי היא ניגוד. אם כל הפעימות מושתקות, אין ניגוד ואין גרוב — יש רק ליווי חנוק. בלדה שקטה לא רוצה צ'אק בכלל. שיר שמישהו שר מעליו רוצה פחות מכפי שנדמה לך, כי השקט שם שייך לזמר.
הכלל הפשוט: אם אתה מנגן לבד, השתמש בהשתקה כדי לייצר תופים. אם מישהו אחר מנגן או שר איתך, שאל את עצמך קודם מי כבר מספק את הקצב, ותן לו לעשות את זה.
| מה קורה | הסיבה | מה עושים |
|---|---|---|
| הצ'אק מצלצל במקום להיחנק | האצבעות ירדו מהמיתרים | הרפה את הלחץ בלבד, אל תרים |
| הצ'אק לא נשמע בכלל | היד נחתה חזק מדי ובלמה גם את הפריטה | מגע קליל. זו נגיעה, לא מכה |
| הכול נשמע מרוסק | פאלם מיוט קבוע במקום צ'אק נקודתי | החלט מראש איפה השקט, ושמור על השאר פתוח |
| הקצב נשבר בדיוק בצ'אק | המוח מטפל בשתי משימות | תרגל צ'אק בלבד, בלי אקורד, שתי דקות |
| האקורד מאבד את הזמן במעבר | לא ניצלת את פעימה ארבע | החלף אקורד תוך כדי הצ'אק האחרון |
יש פער מוזר בין איך שנגינה נשמעת בזמן שאתה מנגן אותה לבין איך שהיא באמת נשמעת. בזמן הנגינה המוח שלך מתקן — הוא יודע מה התכוונת לעשות, ומשלים את זה בשבילך. בהקלטה אין לו את המידע הזה.
אז תקליט את עצמך. שלוש דקות, אותו ליווי, בלי לעצור. אחרי זה תקשיב, ותשאל שלוש שאלות בלבד:
זו הבדיקה הכי לא נעימה בקורס וגם הכי מועילה, וכמעט אף אחד לא עושה אותה. מי שכן עושה אותה מתקדם בערך פי שניים מהר יותר, פשוט כי הוא מתקן דברים אמיתיים במקום דברים מדומיינים.
וכשהליווי הזה יושב — הדרך היחידה באמת לבדוק אותו היא לנגן אותו מעל משהו:
הלופר — הקלט תיבה של ליווי ונגן מעליה
זהו, סיימת את הקורס. יש לך משקל, יש לך שמיניות, יש לך סינקופה ויש לך תופים. מכאן אפשר להמשיך אל יסודות הבלוז והרוק ולראות מה כל זה עושה בתוך מבנה של שיר אמיתי.