ביטוי ורגש
הטכניקה שהופכת גיטרה מכלי הקשה לכלי שר — ואיך קולעים לצליל הנכון במקום להתקרב אליו.
יש רגע שכל גיטריסט מגיע אליו: אתה כבר יודע אקורדים, כבר יודע סולם, מנגן את כל הצלילים הנכונים — וזה עדיין נשמע כמו מישהו שמנגן צלילים נכונים. לא כמו מוזיקה.
הפער הזה כמעט תמיד נסגר בשתי טכניקות, ומתיחת מיתר היא הראשונה שבהן.
פסנתר לא יכול להחליק בין צליל לצליל. אתה מקיש על דו, מקבל דו, ואין שום דבר באמצע. גיטרה — יכולה. וזה בדיוק מה שקול אנושי עושה: זמר כמעט אף פעם לא נוחת ישר על תו, הוא מגיע אליו מלמטה ומתיישב עליו.
מתיחה היא הדרך שלנו לעשות את זה. אתה לוחץ צליל אחד, ובזמן שהוא מצלצל אתה דוחף את המיתר הצידה על פני הסריג — המתח במיתר עולה, והצליל עולה איתו. אין הפסקה, אין פריטה שנייה. צליל אחד שנוסע.
זו הסיבה שגיטרה בוכה, וקלרינט לא.
הטעות הראשונה, וכמעט כולם עושים אותה: למתוח עם אצבע אחת.
הקמיצה שלך היא לא שריר. היא גיד. היא לא תזיז מיתר של גיטרה למרחק של טון שלם, ואם תנסה לכפות עליה את זה — או שהמתיחה תיפול קצרה, או שהאצבע תכאב, וכנראה שניהם.
הפתרון הוא תגבורת. אם הקמיצה מותחת, שים את האמה ואת המורה על אותו מיתר, מאחוריה, בסריגים שלפניה. שלוש אצבעות דוחפות כאיש אחד. פתאום זה קל.
והתנועה עצמה לא באה מהאצבעות בכלל. שים את האגודל מעל קצה הצוואר או על הצד שלו, וסובב את שורש כף היד — בדיוק כמו לפתוח צנצנת אטומה או להסתכל בשעון. האצבעות רק מחזיקות; היד היא המנוע.
בדיקה קטנה שמסגירה הכול: אם הכתף שלך עולה כשאתה מותח, אתה מותח מהמקום הלא נכון.
וזה החלק שאף אחד לא אומר בהתחלה: מתיחה שלא מגיעה לצליל היא צליל מזויף.
לא "כמעט". מזויף. אוזן שומעת סטייה של רבע טון בקלות, וזה נשמע כמו שירה לא נקייה. גיטריסט שמותח מדי — או פחות מדי — נשמע חובבן גם אם כל השאר מושלם.
שתי מתיחות מכסות כמעט את כל מה שתנגן:
| סוג | כמה זה | איך בודקים |
|---|---|---|
| חצי טון | סריג אחד למעלה | הצליל צריך להישמע כמו הסריג הבא באותו מיתר |
| טון שלם | שני סריגים למעלה | הצליל צריך להישמע כמו שני סריגים קדימה |
והנה השיטה שמלמדת אוזן ולא רק אצבעות, והיא פשוטה עד כדי גיחוך: נגן קודם את היעד.
נניח שאתה על המיתר השלישי. פרוט את סריג שבע ותקשיב לו טוב. עכשיו לך לסריג חמש באותו מיתר, פרוט, ומתח עד שהצליל מגיע בדיוק לאותו מקום שזכרת. לא בערך. אותו הצליל.
עשה את זה עשר פעמים והאוזן תתחיל לדעת מתי לעצור. זה השריר האמיתי שאתה מאמן פה, ולא היד.
לאיזה כיוון? במיתרים הדקים (השלישי, השני, הראשון) — דוחפים כלפי מעלה, לכיוון התקרה. במיתרים העבים (השישי והחמישי) — מושכים כלפי מטה, אחרת המיתר פשוט יברח לך מהצוואר.
המיתר שמעל. כשאתה דוחף את המיתר השלישי למעלה, הוא הולך להיתקל בשני. זה בסדר, זה קורה לכולם — אבל אז השני מזמזם. הפתרון: תן לכרית של האצבע שמותחת לגעת קלות במיתר שמעל ולהשתיק אותו. זו לא לחיצה, זה מגע.
וגם החזרה. מתיחה לא נגמרת בשיא, היא נגמרת כשהיד יורדת. אם אתה משחרר את המיתר בבת אחת הוא ישמיע "פלופ". תוריד אותו באותה מהירות שהעלית אותו.
אם ניסית למתוח מיתר על גיטרה אקוסטית והרגשת שזה בלתי אפשרי — לא דמיינת.
אקוסטית סטנדרטית מגיעה עם מיתרי 012 או 013, והם עבים משמעותית מ-009 של חשמלית. גם המרחק מהמיתר לצוואר גדול יותר. התוצאה: אותה מתיחה בדיוק דורשת פי שניים כוח, ולפעמים יותר.
וזו הסיבה שכמעט כל הבנדים המפורסמים שאתה מכיר הם על גיטרה חשמלית — לא כי אקוסטיקאים לא רצו, אלא כי הכלי לא נבנה לזה.
מה עושים בפועל:
וזו שאלה שכמעט אף אחד לא שואל, וחבל: אי אפשר למתוח כל צליל לכל גובה. מתיחה חייבת לנחות על צליל שנמצא בסולם, אחרת קיבלת בדיוק את הזיוף שניסינו למנוע.
הכלל הכי שימושי בעולם, ואפשר לסמוך עליו כמעט תמיד: בתוך הקופסה הפנטטונית הראשונה, מותחים טון שלם למעלה מהצליל שנמצא באצבע הקמיצה — והוא כמעט תמיד ינחת על צליל של הסולם.
שלושה בנדים שכדאי לשנן ולהוציא מהראש:
| איפה | כמה | למה זה עובד |
|---|---|---|
| מיתר שלישי, אצבע קמיצה | טון שלם | הבנד הכי מנוגן בהיסטוריה של הרוק |
| מיתר שני, אצבע קמיצה | טון שלם | נוחת על השורש. נשמע כמו הגעה הביתה |
| מיתר ראשון, אצבע קמיצה | טון שלם | גבוה, בוכה, מצוין לשיא של סולו |
תנגן את השלושה האלה מאה פעמים ותשמע שהם כבר מוכרים לך משירים שאתה אוהב.
בשבועיים הראשונים כריות האצבעות יתלוננו, וזה נורמלי — מתיחה מפעילה על העור לחץ שלחיצה רגילה לא מפעילה. שתי הקלות אמיתיות:
ואזהרה אחת אמיתית: אם זה כואב במפרק או ביד ולא בעור — עצור. זה סימן שאתה מותח מהאצבעות ולא מהפרק, וזה לא נבנה עם הזמן, זה רק מחמיר.
הבנד הכי שימושי בעולם יושב בתוך הקופסה הפנטטונית הראשונה: המיתר השלישי, האצבע הקמיצה, טון שלם למעלה. אם כבר בנית את הקופסה — יש לך בדיוק את המקום לתרגל בו.
פתחו את המטרונום ב-60 ותרגלו מתיחה אחת בכל ארבע פעימות. שתי פעימות למעלה, שתיים בחזרה למטה
וכשהמתיחה מגיעה למקום ואתה מחזיק אותה שם — היא עדיין נשמעת קצת דוממת. מה שחסר לה הוא ויבראטו, וזה בדיוק השיעור הבא.
| מה קורה | הסיבה | מה עושים |
|---|---|---|
| המתיחה לא מגיעה לצליל | אצבע אחת בלבד | תגבורת: שתיים או שלוש אצבעות מאחורי המותחת |
| כואב במפרק | התנועה מגיעה מהאצבעות | סובב את שורש כף היד, כמו לפתוח צנצנת |
| המיתר בורח מהצוואר | ממתחים מיתר עבה כלפי מעלה | במיתרים העבים מושכים למטה |
| זמזום ממיתר סמוך | המיתר שמעל נדחף ומצלצל | השתק אותו במגע קל של כרית האצבע |
| נשמע לא בקצב | מתחו ושחררו בלי כוונה | מתיחה היא צליל בזמן. תן לה משך |
| "פלופ" בסוף | שחרור פתאומי | הורד באותה מהירות שהעלית |